כאשר אב לילד מעל גיל 18, מעוניין להגיש ערעור על תשלום דמי מזונות לבגיר, עליו להוכיח בפני בית המשפט לענייני משפחה כי הילד לא זקוק לדמי מזונות, מאחר שהוא יכול לכלכל את עצמו, או לחלופין יכול האב לטעון כי אין לו יכולת כלכלית לשאת בתשלום.
חוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות) משנת 1959 קובע כי אדם חייב לשאת בתשלום מזונות של בני משפחתו, כולל: הוריו והורי בן זוגו, ילדיו הבגירים ובני זוגם, נכדיו, הורי הוריו שלו ושל בן זוגו, אחיו ואחיותיו שלו ושל בן זוגו.
סעיף 5 לחוק קובע כי אין חובה לספק מזונות לבני משפחה, שאינם קטינים, אלא אם התקיימו התנאים הבאים: האחד, יש בידו לעשות כן לאחר סיפוק הצרכים של עצמו, של בן זוגו ושל הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים של בן זוגו. השני, אותו בן משפחה, על אף מאמציו, אינו יכול לספק צרכיו מעבודה, מנכסיו או ממקור אחר. והשלישי, אותו בן משפחה אינו יכול לקבל מזונות מבן משפחה הקודם לאותו אדם לפי הסדר שנקבע בחוק.
זכאות למזונות מופחתים מעל גיל 18
החוק מחייב את ההורים לשלם מזונות כדי לדאוג לצרכי ילדיהם הקטינים, עד הגיעם לגיל 18. החובה לשלם דמי מזונות לילד בגיר, מעל גיל 18, קיימת במקרים שבהם הילד אינו יכול לדאוג לצרכיו ולאב יש יכולת כלכלית לשלם את דמי המזונות. ילד שעבר את גיל 18, ונמצא בתקופת שירות חובה או שירות לאומי, זכאי למזונות מופחתים, בגובה של שליש מסכום המזונות המלא, כאשר לבית המשפט יש סמכות להורות על ביטול חובת המזונות או הפחתתם.
במשפחות שבהן ההורים חיים בנפרד, עקב גירושין, פרידה או כל סיבה אחרת, המזונות עבור הילדים משולמים על ידי הורה אחד לשני. סכום דמי המזונות יכול להיקבע בהסכמה בין הצדדים, על פי צרכי הילדים וטובתם. במקרה שאין הסכמה, ניתן להגיש לבית המשפט לענייני משפחה תביעה למזונות ילדים כדי להכריע בשאלת סכום. אם ההחלטה נעשתה תוך התחשבות בטובת הילד ובצרכיו, שינוי סכום המזונות ייעשה רק אם ישנו שינוי נסיבות מהותי המצדיק זאת.
מזונות מדין צדקה לילדים בגירים
קטין עד גיל 18 שהוריו אינם משלמים את ההוצאות עבור צרכי מחייתו, זכאי לדמי מזונות. כל החלטה של ההורים או של בית המשפט בעניין המזונות צריכה להתחשב בטובת הילד כדי שתהיה תקפה ומחייבת. הדין העברי מחלק את החובה לתשלום מזונות ילדים בין מזונות הכרחיים, אשר אותם חייב האב לשלם ללא קשר למצבו הכלכלי, לבין מזונות מדין צדקה, התלויים במסוגלות הכלכלית של האב ואף המסוגלות הכלכלית של האם. החלוקה מבוצעת על פי שלוש קבוצות גיל:
מגיל לידה ועד גיל 6, האב חייב לשאת בתשלום מזונות ללא קשר ליכולתו הכלכלית או מצבו האישי. מגיל 6 עד 15, נדרש האב לשלם עבור הצרכים ההכרחיים של הילד והאם משתתפת בתשלום עבור הצרכים שאינם נחשבים להכרחיים, בתנאי שהיא בעלת יכולת כלכלית. מגיל 15 ומעלה, נחשבות ההוצאות מדין צדקה, כך שהאב והאם מתחלקים בהן לפי יחס הכנסותיהם.
עם זאת, נהוג לפסוק בבית משפט סכום קבוע למזונות עבור הילדים, אשר משולם ממועד פסק הדין ועד שהילד מגיע לגיל 18, כאשר לסכום זה מצטרף תשלום עבור דמי מדור וסכום בגין הוצאות מיוחדות. החל מגיל 18 או סיום התיכון ועד לסיום שירות הצבאי או שירות לאומי, האב ממשיך לשלם שליש מהמזונות ששולמו עד לאותו מועד.
ערעור על החובה לתשלום מזונות בגירים
תביעת מזונות מוגשת על ידי קטין באמצעות אדם בגיר, שהוא בדרך כלל ההורה המשמורן. התביעה מוגשת בבית המשפט לענייני משפחה שמצוי בתחום השיפוט שבו מתגורר הקטין. חובת תשלום דמי מזונות לקטינים מוחלטת ולא ניתן לערער עליה, מאחר שילדים קטינים, תלויים באופן מוחלט בהורים ואין להם כל אפשרות לכלכל את עצמם ולדאוג לצרכיהם. לעומת זאת, ברוב המקרים ילדים בגירים, מעל גיל 18, שסיימו תיכון והתגייסו לצבא, יכולים לדאוג לצרכיהם, לכן, החובה לתשלום מזונות בגירים, אינה מוחלטת והאב רשאי לערער עליה.
כאשר אב לילד בגיר רוצה לפטור את עצמו מחובת תשלום מזונות, עליו להוכיח בפני בית המשפט כי הילד לא זקוק לדמי מזונות, מאחר שהוא יכול לכלכל את עצמו. לחלופין יכול לטעון האב כי אין לו יכולת לשלם מזונות, עקב מצבו הכלכלי, הבריאותי, הנפשי וכדומה. ועליו להציג ראיות התומכות בכך.
כדי להכריע בסוגיה זו, בוחן בית המשפט בשלב ראשון את מצבו של הילד הבגיר, ומברר האם הוא יכול לדאוג לצרכיו, באמצעות עבודה, או האם ישנה מסגרת הדואגת לרווחתו, כמו הצבא או השירות הלאומי. בשלב הבא בוחן בית המשפט האם מצבו הכלכלי של האב מאפשר לו לשאת בתשלום המזונות.
בחינת המסוגלות הכלכלית של האב נערכת על פי רמת הכנסתו הנוכחית, פוטנציאל ההכנסה ובדיקה האם יש ברשותו נכסים נוספים המניבים לו הכנסות. אם בית המשפט הגיע למסקנה כי הילד זקוק לדמי מזונות, הוא לא יורה על ביטול או על הפחתת הסכום, אלא במקרים חריגים ביותר, שבהם מצבו הכלכלי של האב חמור מאוד ואין לו שום אפשרות לשלם דמי מזונות.
