לאחר שבית המשפט לענייני משפחה דחה את בקשתו של הבעל, לאשר את הסכם הגירושין, ללא נוכחות אשתו, אשר נעדרת במשך שנים רבות ומקום הימצאותה לא ידוע, הוא הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי.
האשה חתמה במעמד עורכת דין על הסכם ממון וייפוי כוח בלתי חוזר
בשנת 2004 נחתם הסכם גירושין בין המערער לאשתו, בו הוסדר הסכם הממון בין השניים וניתן פסק דין שהתיר את הנישואין, אך ההסכם לא אושר בשל היעדרותה של האשה בבית המשפט.
על פי ההסכם, זכויותיה של האשה בדירתם המשותפת, תועברנה למערער והוא יפרע את תשלומי המשכנתה ויישא בהחזר ההלוואה בסך 30,000 ₪.
במעמד החתימה על הסכם הגירושין בנוכחות עורכת דין, חתמה האשה על ייפוי כוח נוטריוני בלתי חוזר, המאפשר למערער לקבל את מלוא הזכויות בדירה, אך כל עוד ההסכם לא אושר, המערער לא רשאי לממש את זכויותיו.
בית המשפט דחה את הבקשה לאשר את הסכם הגירושין
במשך תשע שנים, המערער ניסה לאתר, ללא הצלחה את המשיבה, שעקבותיה נעלמו, ובשנת 2013, הגיש בקשה לבית משפט לאישור הסכם הגירושין, ללא נוכחות האשה. במהלך הדיון, העידה עורכת הדין של הצדדים, כי היתה ביניהם הסכמה מלאה, בעת חתימה על הסכם הגירושין והיא נערכה מתוך רצון הדדי וחופשי.
לאחר בירור במשרד הפנים, התברר כי המשיבה עזבה את הארץ בשנת 2005, והיא ככל הנראה נמצאת בחבר העמים. מאז עזיבתה לא נרשמה כניסתה חזרה ארצה. בית משפט לענייני משפחה קבע כי לא ניתן לאתר את המשיבה, לכן אין לדעת מה היה רצונה החופשי בעת החתימה, לצורך מתן האישור. לאחר שבקשתו נדחתה, הוא הגיש ערעור למחוזי.
יש לתת להסכם תוקף של פסק דין למרות היעדרות האשה
המערער טען, כי יש לתת להסכם הגירושין תוקף של פסק דין ובית משפט רשאי לאשר את ההסכם שלא בנוכחות הצדדים, מטעמים מיוחדים. מאחר ולא ניתן לאתר את המשיבה ומקום מושבה לא ידוע. המערער הוסיף כי המשיבה חתמה על ההסכם בפני נוטריון ואף חתמה על ייפוי כוח בלתי חוזר.
בבואו של בית המשפט לשקול האם יש לאשר את ההסכם במעמד של צד אחד בלבד, הוא צריך להשתכנע כי אכן נבצר מבעלת הדין להתייצב לדיון, וכי קיימים טעמים מיוחדים לאישורו, כמו אי יכולתו של המערער לממש את זכויות הדירה המשותפת. וכן, יש לבחון את בחירתה החופשית של הנעדרת.
לא ניתן לממש את זכויות הדירה כל עוד ההסכם לא קיבל אישור
הערעור התקבל על ידי שני שופטי בית המשפט, אשר השתכנעו כי האשה אכן נעדרת ולא ניתן לאתר אותה, כמו כן, השופטים ראו טעם מיוחד, בעובדה שהמערער לא יכול לממש את זכויות הדירה, והסתפקו בהצהרה של עורכת דינה, שמסרה כי המשיבה הסכימה להתיר את הנישואין, וחתמה על הסכם הרכוש מרצונה החופשית. שני השופטים מצאו כי יש להתיר את נישואי הצדדים ללא נוכחות המשיבה.
המערער צריך לעשות מאמצים רבים יותר לאיתורה
אולם בניגוד אליהם, השופטת השלישית, סברה כי יש להורות על החזרת התיק לבית משפט לענייני משפחה, ולתקן את כתב התביעה, כך שהמערער יוכל להגיש בקשה למתן סעד הצהרתי וינסה לאתר את המשיבה בחו"ל, על ידי פרסום בעיתונים וכדומה.
השופטת ציינה כי לדעתה, לא נבצר מהמשיבה להתייצב בדין, אלא נבצר מהמערער לאתר אותה ולזמן אותה לבית המשפט, על מנת לאשר את הסכם הגירושין.
הערעור התקבל ברוב קולות של שני שופטים, והסכם הגירושין קיבל תוקף של פסק דין.
