אמנת האג הינה אמנה בינלאומית, עליה חתומה גם ישראל, ומטרתה הינה למנוע חטיפת ילדים קטינים והעברתם ממקום מושבם הטבעי למדינה זרה. לעיתים, מדובר בהברחת קטינים מישראל, ולעיתים עסקינן בהברחת קטינים לארץ בנתיב הנגדי.
האמנה מתייחסת לשני סוגי מקרים – אי החזרה וחטיפה. על פי האמנה, ילדים אשר הורחקו על מקינה מתקשרת שלא כדין, או שלא הוחזרו ממנה, חייבים להיות מוחזרים באופן מיידי למקום מושבם הטבעי. לא מדובר בתביעת משמורת והאמנה נועדה להעניק סעד יעיל ומהיר בבחינת עזרה ראשונה במקרה של חטיפת קטין.
קראו עוד בתחום:
- קבלת בקשת הגירה בשל מסוגלות הורית וחרף הפרת פסק דין
- גבר אשר לא הוכיח אבהות תובע השבת קטין חטוף לצ'כיה
- הילדים החטופים יחזרו לשבדיה מתוקף "אמנת האג"
- אושרה חקירה נגדית בשיחת וידאו בתביעה על בסיס "אמנת האג"
- חטפה את ילדתה לאנגליה ותשלם פיצויים – 180 אלף שקלים
כיצד בוחנים אפוא מהו מקום מושבו הטבעי של קטין? סוגיה זו הינה עניין משפטי מורכב אשר נבחן על בסיס נסיבות המקרה הנדון ובהתאם לעדויות המונחות בפני בית המשפט. שופט בית המשפט העליון, יצחק עמית, סיכם במסגרת שני פסקי דין מרכזיים (עמ"ש (חי') 4646-11-08 ו-בעמ 9802/09 פלונית נ' פלוני) את שתי הגישות אשר מנחות את הפסיקה בעניין זה. השופט עמית כינה גישות אלו כאסכולה העובדתית והאסכולה הכוונתית. האסכולה הראשונה בוחנת את הממצאים העובדתיים (כגון אזרחות, מקום מגורים, חברים, רישום לבית ספר וכדומה).
על פי פסקי הדין הנ"ל, השופט עמית סבור כי עיקר המשקל צריך להיות לכיוון המבחן העובדתי, וזאת מנקודת מבטו של הקטין. עד לפני מספר שנים, מציין השופט, ההלכה בעניין זה הייתה ברורה. שורה ארוכה של פסקי דין בעניין זה קבעו כי מדובר במקום המגורים הפיסי של הקטין ובית המשפט אמור לייחס משקל נמוך לכוונת הצדדים מבחינת מה הייתה המטרה העתידית שלהם. במילים אחרות, השאלה הייתה שאלה פיסית גיאוגרפית גרידא והחלטת בית המשפט לא הייתה מושפעת מתוכניותיהם העתידיות של הצדדים.
קטין רך בשנים
כאשר מדובר בקטינים רכים בשנים, נמצא בית המשפט בפני מכשול נוסף. לדוגמא, כיצד ניתן לקבוע את מקום מושבו הטבעי של קטין בן שנה אשר בילה חצי שנה במדינה אחת וחצי שנה במדינה אחרת. במקרים אלו, הלכה פסוקה היא כי יש לבחון את מקום מושבו של הקטין על בסיס מקום מגוריהם של הוריו.
השופט צבי ויצמן דן בסוגיה זו בתמ"ש (כ"ס) 13400/09 א.מ. נ' א.ק. בפסיקה זו התייחס השופט וייצמן לסוגיה המשפטית, כיצד לקבוע מקום מגורים רגיל מבחינת אמנת האג בנוגע לקטינים רכים בשנים.
"מבחן מקום המגורים הפיזי נכון אף לגבי קטין רך בשנים. את מקום מגוריו הרגיל של קטין שכזה נבחן, בין השאר, על פי מקום מגוריהם הרגיל של הוריו", כותב השופט ויצמן, "גם לתינוק כבן שנה יש מקום מגורים קבוע ורגיל וזאת על אף שהוא פעוט שכל עולמו הצטמצם בהוריו המגדלים אותו, ובגן שאליו הלך בגיל 4 או 5 חודשים. אין לצמצם את המושג 'מקום מגורים רגיל' רק לילדים יותר גדולים שהרחיבו את מעגל חייהם. גם לתינוק הקשור בעיקר להוריו יש מקום מגורים רגיל והוא, כאמור בבית שבו הוא חי עם הוריו בפועל".
