בין הצדדים התנהל הליך גירושין ובמסגרתו נחתם הסכם הגירושין, ניתנה רשות למשיבה ליטול עימה לארה"ב את בנם הקטין של הצדדים. המשיבה התחייבה להביא הקטין ארצה לביקורים עם אביו אך אינה מקיימת התחייבות זו. בעקבות הפרות המשיבה דרש המשיב בתובענתו כי משמורת הילד תעבור אליו, והוא הסתמך בעניין זה על סעיף מפורט בהסכם הגירושין של הצדדים.
המבקשת טוענת כי הימנעות המשיב מההתחייבות המבוקשת מצביעה על חוסר תום לב מצדו, וטוענת כי האיזון הנכון בין האינטרסים של הצדדים מחייב את חופש התנועה שלה בלא הפרעה. לטענתה, על פי סעיף 13(א) לפקודת הראיות יש אפשרות למסירת עדות באמצעות כינוס וידאו.
האם יש לאפשר עדות צד באמצעות כינוס וידאו?
המסגרת הנורמטיבית מחייבת כי בבית המשפט לענייני משפחה יתייצב בעל דין לדיונים, ובהוכחות אף ייחקר על תצהירו. הרציונל בבסיס הנורמה נעוץ בכך שבענייני משפחה יש חשיבות רבה לאינטראקציות של בעלי הדין בינם לבין עצמם ואף מתן הזדמנות לבית המשפט לענייני משפחה להתרשם מהם בצורה בלתי אמצעית. מטעם זה, איפוא, הותקנה תקנה 258 (י"א) לתקס"א הקובעת כדלקמן: "בתובענה יתייצבו בעלי הדין בקדם המשפט, למעט בעל הדין שהוא פסול דין, זולת אם ביהמ"ש קבע אחרת, דין אי התייצבות של בעל הדין, כדין אי – התייצבות על פי תקנה 157".
קראו עוד בתחום:
מקל וחומר ניתן ללמוד, שאם לקדם המשפט יש חובת התייצבות, בוודאי שקיימת חובה כזו לדיון ההוכחות. בעלי הדין תמכו כתבי טענותיהם בתצהירים, והצד שכנגד רשאי לחקרם על התצהירים.
במקרה דנן, אמנם פטר ביהמ"ש את המשיבה מהתייצבות לקדם המשפט אך עשה זאת כדי להקל עליה. לעומת זאת, נראה כי לדיון ההוכחות חייבת היא להתייצב. ביהמ"ש צריך להתבונן בה, ולהתרשם ממנה בצורה בלתי אמצעית, ואולי אף לנסות לשכנעה לפתרון מתקבל על הדעת שיהווה פתרון כולל לבעיה של הסדרי הראייה של הקטין עם אביו, או שאלת המשמורת ויישומה.
בדיונים בענייני משפחה יש חשיבות גדולה לנוכחות בעלי דין בבית המשפט
משנה תוקף יש לדברים אלה כאשר המשיבה התחייבה בהסכם שקיבל תוקף של פסק דין כי תתייצב לדיונים. בסעיף 46 להסכם שקיבל תוקף של פסק דין נקבע: "במידה ויפתחו הליכים משפטיים ע"י האב בישראל, תהיה האם חייבת להגיע ארצה כדי לנהל את ההליכים".
התנערות האם מחובותיה והתחייבויותיה נעשית שלא בתום לב, ולא משיקולים שניתן להגן עליהם. אמנם המבקשת אינה התובעת בהליך שבפניי אלא הנתבעת, אך יש לה "חובה מוסרית" להופיע לדיון הן כבעלת דין, והן על פי התחייבותה שקיבלה תוקף של פסק דין. אני מניחה שעל סמך התחייבותה זו, נאות המשיב לאפשר את מגוריה בארה"ב עם הקטין.
קראו גם:
אין יסוד לחשש המקנן בליבה של המבקשת כי המשיב יעכב את יציאתה מן הארץ, היא תושבת חוץ וידועות ההלכות כי אין לעכב יציאתו של יוצא מן הארץ כאשר מרכז חייו אינו בארץ. הימנעות עד להופיע לארץ למתן עדות מחשש להוצאת צו עיכוב יציאה נגדו, אינה מהווה סיבה "טובה" לכך שביהמ"ש יתיר גביית העדות ב"ועידת וידאו". וכמובן מאליו עת עוסקים אנו בבעלי דין (ולא בעדים) יש חשיבות רבה להיותם נוכחים בדיון.
יש לזכור כי האם הפרה חבויותיה להביא הקטין ארצה להסדרי ראייה עם אביו, ולא מן הראוי שביהמ"ש יעניק לה סעדים ולגיטימציה נוספת להפר התחייבויותיה שקיבלו תוקף של פסק דין.
לסיכום,
הבקשה לאפשר עדות צד באמצעות כינוס וידאו נדחית. הימנעות עד להופיע לארץ למתן עדות מחשש להוצאת צו עיכוב יציאה נגדו, אינה מהווה סיבה "טובה" לכך שביהמ"ש יתיר גביית העדות ב"ועידת וידאו". יתרה מזאת, למשיבה יש "חובה מוסרית" להופיע לדיון הן כבעלת דין, והן על פי התחייבותה שקיבלה תוקף של פסק דין.
