הגדרת המושג "סרבנות גט" איננה סוגיה פשוטה. גופים שונים מגדירים סרבנות גט באופן אחר, ובכך הם משפיעים על הטיפול בתופעה. בתי הדין הרבניים רואים סרבנות גט כמקרה בו בית הדין מצא לנכון לכפות או לחייב בגט, וזאת כאשר הגט הוסדר אך אחד הצדדים מסרב לתתו/לקבלו. לעומת זאת, גורמים אחרים – כגון ארגוני נשים ואף מבקר המדינה – סבורים כי הגדרתו של בית הדין הרבני לתופעה הנ"ל הינה "מצומצמת" מדי.
במקרים בהם בני זוג נשואים זמן רב למרות שאחד הצדדים מעוניין בגט ואילו השני מסרב, בית הדין הרבני רשאי לפסוק על גירושין. פסק הדין בעניינים כגון דא יכול להיות בדרך של המלצה, חובה או כפייה. על פי הדין העברי, קיימות מספר עילות מפורשות אשר בגינן ניתן לכפות גט.
קראו עוד בתחום:
- מסרבת להתגרש? האם ניתן לשלול מזונות אישה בשל חוסר תום לב?
- פיצויים לבעלי גט על ידי קרן העגונות - תביעה של ארגון נשים
- פיצויים לעגונה בסך של 700,000 ש"ח
- פיצויים בשל סרבנות גט למרות העדר פסק דין של בית הדין הרבני
עילות הכפייה המנויות במשנה הינן סכנת חיים כתוצאה מהמשך קשר הנישואין, מאיסה מוצדקת, נישואין אסורים ועקרות. בין הפוסקים קיימת מחלוקת של ממש האם עסקינן ברשימה סגורה או שמא מדובר ברשימה פתוחה. יודגש כי הלכה למעשה, בתי הדין הרבניים נוטים להימנע מכפיית גט גם בהתקיימות אחת מהעילות הנ"ל.
על פי נתונים אשר פורסמו על ידי הנהלת בתי הדין הרבניים, בשנת 2009 ניתנו רק 125 פסקי דין לכפיית גט כנגד גברים, ו-80 פסקי דין לכפיית גט כנגד נשים. בתי הדין הרבניים עושים לא אחת שימוש זהיר בפסקי הדין הנ"ל וזאת בשל החשש כי יהיה מדובר ב"גט מעושה" אשר איננו מוכר מבחינה הלכתית. יודגש כי בשנה זו ניתנו גם 78 המלצות לגט לנשים, ו-61 המלצות לגט לגברים.
סנקציות על סרבן גט במסגרת ההלכה היהודית
מבחינת ההלכה היהודית, לאחר שניתן פסק דין לכפיית גט, ניתן לנקוט כלפי הצד הסרבן בסנקציות חריפות וקשות. לעומת זאת, כאשר עסקינן בפסק דין לחיוב גט, ניתן להפעיל על הסרבן רק לחץ מתון בלבד. פסק דין להמלצה על גט איננו מתיר פעולות כלשהן כנגד הצד המסרב לקבל/לתת את הגט.
החוק הישראלי קובע, עם זאת, כי לאחר מתן פסק דין כגון דא, מכל רמה שהיא, ניתן לנקוט בצעדים כנגד הצד הסרבן. לדוגמא, ניתן להטיל על האחרון צווי הגבלה שונים אשר יביאו - בתקווה - לקיומו של פסק הדין. במקרים חמורים, ניתן להטיל על הסרבן גם מאסר בפועל. חרף הסמכות אשר המחוקק העניק לבתי הדין הדתיים במקרים כגון דא, מנתונים שנמסרו על ידי הנהלת בתי הדין הרבניים עלה כי השימוש בסנקציות נעשה רק בפסקי דין מדרגות החומרה של חיוב וכפיה (ולא של המלצה). סנקציות מסוג זה הוטלו בשנת 2009 על 34 גברים ו-13 נשים.
הרקע ההלכתי לכפיית גירושין
ענייני נישואין וגירושין במדינת ישראל נתונים לבתי הדין הדתיים, על בסיס הדין האישי אשר חל על הצדדים. במידה ועסקינן בבני זוג יהודים, הדין העברי הוא הדין אשר חל עליהם והערכאות המוסמכות לדון בנישואיהם וגירושיהם הינן בתי הדין הרבניים. אי לכך, על מנת להבין את תופעת סרבנות הגט לעומקה, יש להתחקות אחר ההוראות ההלכתיות הנוגעות לה.
גט מעושה – הרמב"ם פותח את "הלכות גירושין" (משנה תורה הלכות גירושין פרק א, הלכות א ב) בעשרה דברים אשר החשוב והעיקרי ביניהם הוא כי "איש איננו מגרש אלא ברצונו". על פי ההלכה היהודית, לא ניתן להכריח אדם לגרש את אשתו וגט כאמור יהיה גט מעושה אשר אין להסתמך עליו. לדוגמא, במידה והאישה נושאת איש אחר, לאחר שהתגרשה מבעלה בגט מעושה, הרי שהיא עלולה לסכן את ילדיה בכתם הממזרות. כיום, עם זאת, ישנן הלכות אשר מאפשרות כפיית גט מבלי שהגט יהיה מעושה.
הפוסקים השונים חלוקים בנוגע למידת הלחץ אשר ניתן להפעיל על בעל על מנת שייתן גט לאשתו, ואימתי לחץ זה הופך את מתן הגט לכזה שנעשה ללא רצון חופשי. חשוב לדעת כי מחלוקת זו טרם באה על פתרונה, ופסיקותיהם של הרבנים במקרים כגון דא מושפעת בדרך כלל מתפיסותיהם ההלכתיות.
הרחבת עילות הכפייה במסגרת פרשנות המשנה
כפי שצוין לעיל, קיימות עילות כפייה אשר בגינן ניתן לכפות על אדם לתת או לקבל גט. במשנה הוזכרו עילות הכפיה הבאות – "ואלו שכופין אותו להוציא מוכה שחין (מצורע) ובעל פוליפוס (ריח הפה או ריח החוטם) והמקמץ והמצרף נחושת והבורסי (מעבד עורות)". עילות כפייה אלה ביססו בהמשך את התפתחות ההלכה העברית בסוגיה זו.
למשל, נקבע כי כאשר המשנה התירה את כפיית הגט כאשר האדם מצורע, מדובר בעילה הנובעת מסכנה לחייו של הצד השני. לא אחת, דיינים קבעו כי מתוך הלכה זו ניתן להסיק שאפשר לכפות גט גם על אדם אשר נוקט באלימות במשפחה ומסכן את חייה של אשתו. עילה נוספת לכפיית גט, אשר צוינה על ידי האמורא שמואל, הינה כשרות הנישואין. דהיינו, כאשר הנישואין אינם כשרים מבחינה הלכתית, ניתן לחייב במתן/קבלת גט.
רבי נחמן הכיר גם בעקרות כעילה לכפיית גט וזאת בשל זכותה של האישה להביא לעולם ילדים אשר יתמכו בה בכלות כוחה. יש להדגיש כי ההלכה העברית מעניקה לבתי הדין הרבניים אמצעים משמעותיים לכפות על אדם גט, ואמצעים אלה מגיעים עד כדי מלקות. כקוריוז ניתן להוסיף כי רבנים מסוימים סבורים שאם היה ניתן לפעול בסנקציה זו, תופעת סרבנות הגט הייתה מצטמצמת באופן משמעותי. לדוגמא, הרב אהרנברג, אשר כיהן כדיין בבית הדין האזורי לרבני בתל אביב, העיר כי "כפייה בשוטים אפילו במי שיכולין לכפותו בשוטים, לא נתנו החופשיים (החילונים) לבית הדין לעשות זאת, אלא להושיבו במאסר. וזה, בבית סוהר בישראל, שהאסירים אומרים שיש להם שמה בית הבראה".
