אישה הלכה לעולמה בנסיבות טראגיות כאשר היא אינה נשואה אך מותירה אחריה ארבעה ילדים קטינים משלושה אבות שונים. אבי הקטינה הבכורה נעלם ולא יצר קשר עם בתו או אמה מאז לידת הילדה. שני קטינים אחרים היו מיוצגים על ידי אביהם ואילו הקטין האחרון היה מיוצג אף הוא על ידי אביו. אפוטרופוא לדין מונתה לייצג את הקטינה ללא האב במסגרת ההליך.
מרבית עיזבונה של המנוחה כלל דירה אותה ירשו ילדיה בארבעה חלקים שווים. השאלה אשר נדונה בבית המשפט לענייני משפחה הייתה – כיצד ניתן לחלק את העיזבון כאשר לא ניתן לחלק את הנכס בעין ויש לאחים אבות שונים.
חלוקה בעין, מהי?
בע"א 587/78 רוטשילד נ' פרנק, פ"ד לג(3) 33 בעמ' 35 פורש המונח "חלוקה בעין" באופן הבא - חלוקת מקרקעין בין שותפים באופן כזה שכל אחד מהשותפים במקרקעין זוכה בבעלות נפרדת ועצמאית על חלק מסוים, במקום שכל השותפים יהיו בעלים משותפים של כלל הנכס. ניתן לבצע חלוקה בעין במקרקעין כאשר אפשר לפצל את המקרקעין למספר חלקים המשמשים כל אחד נושא נפרד לבעלות.
קראו עוד בתחום:
- גילוי כספים בחו"ל כעילה לביטול הסתלקות מעיזבון
- האם גג וחניה של דירה הם חלק מהעיזבון?
- גניבת ירושה תביא למאסר בפועל
- הורשת זכויות של בן ממשיך
סעיף 38(א) לחוק המקרקעין קובע כי הסכם חלוקת מקרקעין בעין טעון את אישורו של המפקח אשר מאשר כי חלוקת המקרקעין תואמת את הוראות חוק התכנון והבנייה. סעיף 143 לחוק התכנון והבנייה משלים עניין זה בהוראה הקובעת כי לא ניתן לרשום בפנקסי המקרקעין חלוקת קרקע אלא לפי תשריט אשר אושר לפי החוק.
כמו כן, נקבע כי כל רישום אשר לא נעשה לפי הוראות סעיף זה לחוק, הינו חסר תוקף. דהיינו, כל אימת שלא אושר תשריט לחלוקת המקרקעין, אשר קיבל את אישורן של רשויות התכנון והבנייה, דין המקרקעין כדין מקרקעין שלא ניתנים לחלוקה בעין. הלכה פסוקה היא כי דירה הינה יחידה רישומית נפרדת אשר לא ניתן לחלקה בעין.
זכות היורשים לרכוש את הזכויות בנכס
בהתאם לחקיקה והפסיקה אשר פורטו לעיל, בית המשפט קבע כי דירת המנוחה המהווה את חלקו הארי של העיזבון איננה ניתנת לחלוקה בעין. אי לכך, בית המשפט נדרש לבחון האם משהו מהיורשים מעוניין לרכוש את זכויתיהם של היורשים האחרים לפי שווי השוק . כמו כן, קיימת עדיפות בעניין זה לאחד היורשים על פני צדדים שלישיים.
כאשר מדובר בחלוקת נכס בין יורשים, מוקנית עדיפות ברכישת אותו הנכס ליורש המרבה במחיר על פני צדדים שלישיים. מדובר אפוא בעדיפות אשר מהווה מעין 'זכות קדימה' קולקטיבית של כל היורשים (ללא עדיפות למי מהם) על פני רוכשים חיצוניים. יש לציין כי זכות הקדימה הקולקטיבית הנ"ל נחותה מזכות הקדימה האינדיבידואלית אשר קבועה בסעיף 114 לחוק הירושה לעניין עדיפות של יורש היכול לקיים משק חקלאי על פני יתר היורשים, וקל וחומר כאשר מדובר בבן זוג.
עם זאת, אין זה אומר כי זכות קדימה קולקטיבית הינה נעדרת משמעות או איננה קיימת. סעיף 113 לחוק הירושה קובע כי במקרים בהם מדובר בנכס שלא ניתן לחלקו בעין, או במקום שהחלוקה בעין גורמת לירידת ערכו של הנכס, קיימת ליורש המעוניין לרכוש את הנכס במחיר השוק – זכות קדימה לעשות כן. זכות זו גוברת על רוכשים חיצוניים וגם על רצונם של היורשים למכור את הנכס לרוכשים חיצוניים.
בסופו של היום, בית המשפט ציין כי הוא אינו יכול לכפות על יורשים לרשת נכס מסוים, והוא אינו יכול לחייב את היורשים בשותפות במקרקעין. שעה שלא ניתן לחלק את המקרקעין בעין, נקבע כי שניים מהקטינים יוכלו, באמצעות אביהם, לרכוש את חלקם של הקטינים האחרים בדירה.
